|
לֵאָה כַּמָּה קַל יִהְיֶה יַלְדָּה מְנַמְנֶמֶת בְּשִׁעוּר תָּנָ"ךְ לָמָּה הִיא לֹא עָזְבָה אוֹתוֹ בְּעֶצֶם? מִי חָכָם וְיֵדַע, שְׁאֵלוֹת בַּסּוֹף אֲנִי מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת סוֹף הַזְּמַן הָעוֹר, כַּמּוּבָן יַעֲלֶה מֵחָדָשׁ הַפַּחַד הוּא לֹא הַבְּעָיָה אֲנִי לֹא מְפַחֶדֶת לַעֲבֹר אֶת הַגֶּשֶׁר לָלֶכֶת עַל אֵשׁ כְּשֶׁעוֹרִי לְרַגְלַי אֲבָל מִתְבּוֹנֶנֶת וְעֵינַי רַכּוֹת יָכֹלְתִּי לִקְרֹעַ קְרִיעָה עַל לִבִּי לֶאֱחֹז בְּיַד חֲשׂוּפָה אֵין לִי צֹרֶךְ בּוֹ אֲנִי מַכִּירָה אֶת פְּעִימוֹתָיו אֲבָל גַּם צַיָּר מוּל חַלּוֹן סָגוּר יְצַיֵּר אֶת נוֹפֵי הַנָּהָר הַזּוֹרֵם, הַמָּתוֹק יִשְׁאַף אֲוִיר בָּתֵּי הַקַּיִט וְקִלְחֵי הַתִּירָס וְלֹא אֶת אֶרֶץ סְדוֹם. עִנּוּיֵי הַגּוּף וְעִנּוּיֵי הַנֶּפֶשׁ הֵם אֱמֶת בּוֹעֶטֶת בְּבִטְנִי אֲנִי חַיָּה בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לֹא הָיִיתִי גֶּפֶן מִשְׂתָרֶכֶת לִבִּי הוֹרִיק וְכָהָה וְצָמַק עַכְשָׁו נִגָּר בּוֹ מֶתֶק יַיִן, חָלָב וּדְבַשׁ הִנֵּה דִּינָה, יָרַד הָעֶרֶב בְּדָמִי חִיִּיתִי אוֹתָךְ פְּעִימוֹת לִבִּי שִׁיר עֶרֶשׂ יַלְדּוּתֵךְ זוֹהִי יַלְדָּתִי, אַהֲבָה פְּשׁוּטָה |