|
שִׁיר אֱמוּנָה אֲנִי מַכִּירָה שָׁלֹשׁ תִּינוֹקוֹת וּשְׁמָן אֱמוּנָה שָׁלֹשׁ תִּינוֹקוֹת נוֹלְדוּ בַּקַּיִץ הַהוּא, עַל כַּר הַדֶּשֶׁא בַּגִּנָּה אֶפְשָׁר כִּמְעַט לְהִתְבַּלְבֵּל אוֹתָהּ כַּף יָד זַעֲרוּרִית אוֹתָן עֵינַיֲם אוֹתָהּ שִׂמְלָה צְחוֹרָה. מִי אַתְּ, אֱמוּנָה? אֱמוּנָה שֶׁל עֲצֵי הַזַּיִת אֱמוּנָה מֵעַל יַד חֲנוּת הַשְּׁעוֹנִים אֱמוּנָה מֵהָעִיר הַקְּדוֹשָׁה? אֱמוּנָה מְחַבֶּקֶת הִיא הוֹלֶכֶת לְבַד אֱמוּנָה מִתְנַדְנֶדֶת בַּגַּן צוֹהֶלֶת חֲרִיקוֹת הַנַּדְנֵדָה הַיְּשָׁנָה אַבָּא בָּא תִּדְחַף אוֹתִי נִכָּנֵס כְּשֶׁיִּהְיֶה קַר. בּוֹאִי, אֱמוּנָה שָׁלָּנוּ נֶאֶסְפֵךְ בִּזְרוֹעוֹת כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַלַּיְלָה נְמַלְמֵל אֶת שְׁמֵךְ לְתוֹךְ הַתַּרְדֵּמָה וּבַבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר נִשָּׂאֵךְ עַל כַּפַּיִם אֶל הַגַּן, אֶל הַיָּם אֶל כָּל מָקוֹם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבַשָּׁעוֹת הָעֲצוּבוֹת זְרוֹעוֹתַיִךְ, יְקָרָה, יִהְיוּ לָנוּ לְעֶרֶשׂ אָנוּ הוֹרַיִךְ מוֹלִידַיִךְ קָרָאנוּ אוֹתָךְ אֱמוּנָה. |